MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
בישראל

לימונענע: המשקה שהומצא בפרסומת לפרסומות

הלימון והנענע מוכרים במזרח התיכון כבר מאות שנים, אבל המילה 'לימונענע' נולדה בקמפיין שבו מכרו משקה שלא היה קיים.

המשקה עצמו ותיק ואזורי. משקאות לימון ממותקים מתועדים במצרים ובעולם הערבי של ימי הביניים, ובוויקיפדיה מצוין מתכון למשקה לימון בכתבים מהמאה ה-13 המיוחסים לרופא האנדלוסי אבן אל-ביטאר. לימונדה עם נענע נפוצה עד היום בסוריה, בלבנון, בטורקיה ובמצרים, וכמה מקורות מציעים שמשם הגיע המשקה. אין לו ממציא אחד, ואין טעם לחפש לו כזה.

השם הוא סיפור אחר, והוא מתועד היטב בעיתונות הישראלית. 'לימונענע' הוא הלחם של 'לימון' ו'נענע', עם קריצה ל'לימונדה'. משרד הפרסום פוגל-לוין המציא אותו עבור גלגלי זהב, חברה שמכרה שטחי פרסום על אוטובוסים, כדי להוכיח שפרסום על אוטובוסים לבדו מסוגל לייצר באזז. על האוטובוסים הופיעו מודעות למשקה שלא היה קיים, עם הסלוגן 'גם רבינוביץ' וגם אוחנה שותים לימונענע'.

לפי הדיווחים, אחרי כשבועיים נחשף שהמשקה בדיוני ושהקמפיין כולו היה קידום עצמי של חברת הפרסום על האוטובוסים. השנה המדויקת לא ברורה: אתר Food Republic ומקורות אחרים מציבים את הקמפיין בתחילת שנות ה-90, ידיעה ב'גלובס' מאוקטובר 1997 כבר מזכירה אותו כקמפיין קודם של גלגלי זהב, ו'דה מרקר' חזר לסיפור ב-2001. מה שאפשר לומר בביטחון הוא שהשם נטבע לא יאוחר מ-1997, כנראה כמה שנים לפני כן.

ואז הבדיה התגשמה. אנשים התחילו לבקש לימונענע בבתי קפה, מסעדות הוסיפו אותה לתפריט, ובהמשך יצרנים התחילו לייצר אותה מוכנה וקפואה. כותבת האוכל ג'נה גור תיארה אותה במפורש כתוצר של קמפיין פרסום מזויף. בתוך שנים ספורות היא הפכה לסמל של הקיץ הישראלי, בכוס גבוהה או כברד בקיוסק ובחוף, ולעתים מכנים אותה, באופן לא רשמי, 'המשקה הלאומי'.

בגרסה המוגזת חלק מהמים מוחלף בסודה. הטעות הנפוצה היא לטחון את הסודה בבלנדר: הגז בורח והבלנדר עלול לגלוש. טוחנים לימון, סוכר, נענע ומים קרים בפולסים קצרים, רק עלים ובלי גבעולים כדי שהנענע לא תתמרר ותשחים, מסננים, ורק בכוס משלימים בסודה קרה. כדאי לטעום ולכוון: הקור מחליש את תחושת המתיקות.

עובדה משעשעת: הקמפיין הוכיח את הטענה שלו טוב יותר משאי פעם חלמו עליו. מודעה שנועדה למכור שטחי פרסום יצרה מוצר אמיתי, וגם קיבלה מקום בוויקיפדיה.

למתכון באפליקציה: לימונענע מוגזת

מקורות