שנדי: בירה, לימונדה ורוכבי אופניים בבוואריה
חצי בירה, חצי לימונדה מוגזת. המשקה הזה מוכר בעשרות שמות ברחבי אירופה, ולכל שם יש סיפור משלו.
- תקופה: 1853 (שנדיגאף); 1888 (שנדי)
- מקום: בריטניה; ראדלר בבוואריה
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: הייבול / בירה מעורבבת
המילה ״שנדי״ תועדה לראשונה ב-1888 כקיצור של ״שנדיגאף״, מונח בריטי משנת 1853 שמקורו אינו ידוע. השנדיגאף המקורי עורבב בדרך כלל מבירה וג׳ינג׳ר בירה, ועם הזמן הלימונדה תפסה את מקומה. בבריטניה מזמינים עד היום ״ביטר שנדי״, חלקים שווים של בירת ביטר ולימונדה, או ״לאגר שנדי״.
בעולם דובר הגרמנית המשקה נקרא ״ראדלר״, כלומר ״רוכב אופניים״. לפי הסיפור המפורסם, פרנץ קוגלר, בעל פונדק בדייזנהופן שליד מינכן, יצר בתחילת שנות ה-20 מסלול אופניים מהעיר דרך היער לפונדק שלו, וכשהגיעו יותר רוכבים ממה שהבירה הספיקה, מהל את הבירה בלימונדה וקרא לזה ״ראדלרמאס״, ״ליטר רוכב האופניים״. אבל טקסטים מ-1912 כבר מתעדים שילוב של בירה ומשקה קל, כך שקוגלר כנראה הפיץ את השם ולא המציא את המשקה. בצפון גרמניה אותו משקה נקרא ״אלסטר״, על שם נהר בהמבורג.
בגלל שמידת האלכוהול בשנדי נמוכה מזו של בירה רגילה, בכמה מדינות הוא אפילו פטור מחלק מהחוקים שחלים על משקאות אלכוהוליים. זה עדיין משקה המכיל אלכוהול, אבל הוא מוגש לרוב בצהריים חמים, כמשקה קליל לצד אוכל. בשנים האחרונות נפוצות גם גרסאות מוכנות עם אשכוליות או לימון.
טיפ של ברמן: שני המרכיבים צריכים להיות קרים מאוד, וכדאי לשפוך את הבירה ראשונה, בהטיה, ואז את הלימונדה, כדי לשמור על הבועות ולמנוע קצף עודף. בירת לאגר בהירה ויבשה עובדת הכי טוב; לימונדה ביתית עם לימון טרי וסודה נותנת טעם חד יותר מלימונדה מתוקה מבקבוק.
עובדה משעשעת: בצרפת מזמינים אותו בשם ״פנאשה״, ובאוסטרליה ובניו זילנד השם שנדי נפוץ, כך שמטייל יכול להזמין את אותו משקה בכמה מדינות בשמות שונים לגמרי.