MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
בישראל

ג'ין טוניק זעתר: האזוב של התנ״ך בכוס הבריטית

הג'ין טוניק נולד מהצורך של הבריטים בהודו לשתות כינין. בישראל מוסיפים לו לפעמים ענף של זעתר, צמח שיש לו מקום בתנ״ך, במטבח ואפילו בחוק.

ג'ין טוניק עם זעתר הוא טוויסט מקומי מודרני בלי ממציא ידוע. ברים ובתים בישראל מוסיפים לג'ין טוניק עשבים מקומיים כמו זעתר, מרווה ולואיזה, אבל אין מקור שמתעד מי עשה זאת ראשון. הסיפור האמיתי מתחלק לשניים: הג'ין טוניק הבריטי והזעתר הארץ ישראלי.

הטוניק נולד מכינין, החומר המר מקליפת עץ הכינה ששימש במאה ה-19 נגד מלריה. קצינים ופקידים בריטים בהודו המתיקו את מנת הכינין שלהם במים, סוכר והדרים, ומשם הדרך לתוספת ג'ין הייתה קצרה. מי טוניק מסחריים בבקבוק הופיעו באמצע המאה ה-19. הטוניק של היום מכיל הרבה פחות כינין מזה של אז, והוא נועד לטעם בלבד.

הזעתר שבכוס הוא אזוב מצוי, Origanum syriacum. רס״ג, רבי סעדיה גאון, זיהה במאה ה-10 את האזוב המקראי עם הזעתר הערבי, וזיהוי זה מקובל עד היום, אם כי לא כל החוקרים מסכימים. ב-1977 הכריזה ישראל על הזעתר הבר כצמח מוגן בגלל קטיף יתר, והאיסור על קטיף בטבע הפך לסוגיה רגישה בין חקלאות, שימור טבע ומסורת מקומית. הזעתר שבמטבח הישראלי מגיע היום ברובו מגידול חקלאי.

בשנות ה-2000 וה-2010 התפשט מספרד סגנון הגינטוניק בכוס בלון רחבה עם הרבה קרח ובוטניקה בולטת: עשבים, קליפות, תבלינים. הסגנון הזה הגיע גם לברים בישראל, ואיתו הרעיון להשתמש בצמח מקומי במקום ברוזמרין או בערער. הזעתר מוסיף ניחוח צמחי חם, קרוב לאורגנו ולטימין, שמתחבר לבוטניקה של הג׳ין.

טיפ של ברמן: ממלאים כוס צוננת בהרבה קרח, כי קרח מועט נמס מהר ומדלל. מוזגים את הג'ין, ואת הטוניק מוזגים לאט לאורך כפית בר כדי לשמור על הבועות. את ענף הזעתר מניחים בין כפות הידיים ונותנים לו מכה עדינה אחת, כדי לשחרר את השמנים בלי למעוך אותו לגמרי. מעיכה חזקה מוציאה מרירות ירוקה.

עובדה משעשעת: מי טוניק זורחים באור אולטרה סגול בגלל הכינין, ולכן ג'ין טוניק נראה כחלחל זוהר תחת נורת בלאק לייט. והאזוב, לפי פסוק בספר תהילים, שימש בטקסי טהרה עוד בימי המקרא.

למתכון באפליקציה: ג'ין טוניק זעתר

מקורות