MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
סאוור / סיידקאר

סיידקאר: פריז, לונדון והאופנוע שאולי לא היה

קוניאק, ליקר תפוזים ולימון: קלאסיקה של שנות ה-20, ששתי ערים מתווכחות עליה עד היום.

הסיידקאר הופיע בדפוס לראשונה ב-1922, בשני ספרים שיצאו באותה שנה: Harry's ABC of Mixing Cocktails של הארי מקאלהון, ו-Cocktails: How to Mix Them של רוברט ורמייר. מקאלהון ייחס אותו לפט מקגארי מבאקס קלאב בלונדון, וורמייר כתב שהמשקה פופולרי בצרפת. בשנים מאוחרות יותר גם הבר הארי'ס ניו יורק בפריז וגם מלון ריץ בפריז נקשרו בו. לפי סיפור עממי נפוץ, המשקה נקרא על שם קצין אמריקאי בפריז של מלחמת העולם הראשונה שהגיע לבר בסירה צדדית של אופנוע, אבל אין לכך הוכחה.

מבחינה משפחתית, הסיידקאר הוא נכד של הברנדי קראסטה מניו אורלינס: אותם קוניאק, ליקר תפוזים ולימון, רק בלי הקליפה הארוכה ועם יותר לימון. בספרים הראשונים הוא הוגש בחלקים שווים, מה שמכונה היום האסכולה הצרפתית. בהמשך התקבעה האסכולה האנגלית, שבה הקוניאק מוביל ביחס של שניים לאחד לאחד, והגרסה שלנו קרובה אליה.

הסיידקאר שייך לרשימת הבלתי נשכחים של IBA, והוא אחד הסאוורים שבנו את משפחת הקוקטיילים עם ליקר תפוזים. ממנו התפתחו, לפי היסטוריונים רבים, משקאות כמו הביטווין דה שיטס, ויש שרואים בו גם קרוב של המרגריטה ושל הקוסמופוליטן, שבנויים על אותו שלד.

טיפ של ברמן: שפת סוכר היא רשות, לא חובה. אם רוצים אותה, מצפים רק חצי מהשפה, כדי שאפשר יהיה לבחור. לימון סחוט טרי הוא תנאי, וכדאי לנער בחוזקה ולהגיש בכוס קוקטייל מצוננת עם קליפת תפוז. האיכות של הקוניאק מורגשת כאן מאוד, כי אין הרבה מרכיבים שמסתירים אותו.

למתכון באפליקציה: סיידקאר

מקורות