סאזרק: ניו אורלינס בכוס אחת
קוניאק או ריי, סוכר, ביטרס של פישו ושטיפה של אניס: הקוקטייל הרשמי של ניו אורלינס, ויש לו גם מקום לערק.
- תקופה: אמצע המאה ה-19
- מקום: ניו אורלינס, ארצות הברית
- ממציא: לא ודאי (קשור לאנטואן פישו ולבית הקפה סאזרק)
- משפחה: ספירט / אולד פאשנד
הסיפור של הסאזרק מתחיל באנטואן אמדה פישו, רוקח יליד האיטי שפעל בניו אורלינס באמצע המאה ה-19 ורקח ביטרס על שמו. סביב 1850 נפתח בעיר בית הקפה סאזרק, שנקרא על שם מותג הקוניאק Sazerac de Forge et Fils, ושם הגישו קוקטייל של קוניאק, סוכר וביטרס של פישו. האגדה שלפיה המילה קוקטייל עצמה נולדה אצל פישו, מהמילה הצרפתית קוקטייה, כוס ביצה, נחשבת היום לא מבוססת.
בסוף המאה ה-19 השתנה המתכון. מחלת הפילוקסרה פגעה קשות בכרמי צרפת והקוניאק הפך נדיר ויקר, ווויסקי ריי אמריקאי החליף אותו בהדרגה. גם האבסינת שבו שוטפים את הכוס עבר תהפוכות: אחרי שנאסר בארצות הברית ב-1912 השתמשו בתחליפי אניס, ובניו אורלינס פותח לשם כך ליקר אניס מקומי. ב-2008 קבע בית המחוקקים של לואיזיאנה את הסאזרק כקוקטייל הרשמי של ניו אורלינס.
לישראלים יש כאן קיצור דרך טבעי: שטיפת הכוס נועדה רק להשאיר ארומה של אניס, והערק, משקה האניס של הלבנט, ממלא את התפקיד הזה היטב. במתכון שלנו הערק מופיע כחלופה לאבסינת, והוא נותן לסאזרק נגיעה מקומית בלי לשנות את המבנה הקלאסי שלו.
טיפ של ברמן: משתמשים בשתי כוסות. באחת מצננים עם קרח ומסובבים בה מעט אבסינת או ערק, ואז שופכים את העודף. בשנייה בוחשים עם קרח את הספירט, הסוכר והביטרס, ומסננים לכוס השטופה, בלי קרח. בסוף סוחטים קליפת לימון מעל המשקה כדי לשחרר את השמנים, ולפי המסורת לא משאירים אותה בכוס.