מוחיטו פסיפלורה: הקלאסיקה הקובנית פוגשת את הפרי האהוב בישראל
נענע, ליים ורום מהוואנה, ועוד ליבה של פסיפלורה. וריאציה מודרנית על אחד המשקאות המוכרים בעולם.
- תקופה: מודרני (המוחיטו: קובה, תחילת המאה ה-20 או קודם)
- מקום: המוחיטו: הוואנה, קובה; גרסת הפסיפלורה: לא ידוע
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: ג׳ולפ/סמאש (משפחת המוחיטו)
המוחיטו הוא משקה קובני ששורשיו לא ברורים. לפי אגדה נפוצה, הוא צאצא של ״אל דראקה״, תערובת של אגוארדיינטה, סוכר, נענע וליים שקשורה לשמו של סר פרנסיס דרייק במאה ה-16. זו מסורת, לא עובדה מתועדת. בהוואנה של המאה ה-20 המוחיטו כבר היה משקה מוכר, והבר לה בודגיטה דל מדיו התפרסם בזכותו. גם הקשר המפורסם להמינגוויי שנוי במחלוקת בקרב היסטוריונים.
למוחיטו פסיפלורה אין ממציא מתועד. הוא חלק מגל של מוחיטו בטעמי פירות שהתפשט בברים בעולם בשנות ה-2000, כשהמוחיטו עצמו חווה פריחה. הפסיפלורה, צמח מטפס שמקורו בדרום אמריקה, מביאה חומציות חזקה וארומה טרופית שמשתלבות היטב עם הנענע והליים.
בישראל הפסיפלורה היא פרי מוכר מאוד, שגדל בגינות ובמטעים, וטעם פסיפלורה נפוץ במשקאות מקומיים. בכתבה במעריב ב-2016 התלונן ברמן שלקוחות ישראלים ציפו שמרגריטה תהיה בטעם פסיפלורה, עדות לכמה הטעם הזה אהוב כאן. מוחיטו פסיפלורה הוא במובן הזה טוויסט מקומי טבעי, גם אם אין לו ממציא אחד.
טיפ של ברמן: לא כותשים את הנענע לעיסה. לוחצים בעדינות את העלים עם הסוכר והליים כדי לשחרר שמנים, ולא קורעים אותם, אחרת יופיע טעם מר וירוק. את ליבת הפסיפלורה מוסיפים אחרי המעיכה, ממלאים קרח כתוש ומשלימים בסודה. אם הזרעים מפריעים, אפשר לסנן את הליבה מראש.