ג'ין טוניק: מהמושבות הבריטיות בהודו לבום הג'ין הישראלי
המשקה הפשוט ביותר בבר נולד מכינין, מלחמה במלריה ובירוקרטיה קולוניאלית, ובעשור האחרון הוא גם אחד מסמלי סצנת הג'ין המקומית בישראל.
- תקופה: המאה ה־19
- מקום: הודו הבריטית / בריטניה
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: הייבול
לג'ין טוניק אין ממציא ואין תאריך. במאה ה־19 השתמשו הבריטים בהודו ובמושבות אחרות בכינין, תמצית מקליפת עץ הצ'ינצ'ונה, כאמצעי נגד מלריה. הכינין מר מאוד, ולכן נהגו להמיס אותו במים מוגזים עם סוכר, וערבוב עם מנת הג'ין והליים היה צעד טבעי. מי טוניק מסחריים הופיעו בבריטניה במחצית השנייה של המאה ה־19. חשוב לדעת: בטוניק של היום יש כמות קטנה בהרבה של כינין, ואין לו שום תפקיד רפואי.
במשך רוב המאה ה־20 זה היה הייבול בריטי שגרתי בכוס גבוהה. המהפך הגיע מספרד, שבה בשנות ה־2000 וה־2010 הפך ה״ג'ין טוניק״ למשקה פופולרי בכוס בלון רחבה, עם הרבה קרח ועם קישוטים של עשבים, תבלינים וקליפות פרי. במקביל התפוצצה בעולם סצנת ג'ין הבוטיק, ויצרני טוניק פרימיום החלו לשווק עשרות סגנונות.
בישראל, כתבה במאקו מ־2015 תיארה את ״לידתו מחדש״ של הג'ין, וייחסה אותה לגל ברי הקוקטיילים, לטרנד הג'ין טוניק בספרד ולייבוא של טוניקים פרימיום. בשנים שלאחר מכן קמו כאן מזקקות שמייצרות ג'ין, ועיתון מעריב מנה ביניהן את מילק אנד האני, מזקקת רמת הגולן, פלטר וג'ין עכו. לפי טיימס אוף ישראל, חלק מהג'ינים הישראליים משתמשים בבוטניקה מקומית כמו אתרוג, תמרים וסומק, והלבנטין ג'ין של M&H משלב אזוב ולואיזה. באותה כתבה מ־2026 צוין גם שיותר מ־75% מהג'ין המיובא לישראל מגיע מבריטניה.
טיפ של ברמן: הרבה קרח, לא מעט. כוס מלאה בקרח נשארת קרה יותר ומדללת פחות. יחס של חלק ג'ין לשלושה חלקי טוניק הוא נקודת התחלה טובה, וטוניק קר מבקבוק קטן שנפתח עכשיו שומר על הגז. מזגו את הטוניק לאט לאורך כף בר או דופן הכוס, וערבבו פעם אחת בלבד. מי שעובד עם ג'ין ישראלי עם בוטניקה מקומית יכול להתאים לו קישוט מאותו עולם: עלה לואיזה, קליפת אתרוג או פלח אשכולית, במקום הפלח הקבוע של ליים.
עובדה משעשעת: 19 באוקטובר מצוין בעולם כ״יום הג'ין טוניק״ הבינלאומי, ועיתונים בישראל כבר ניצלו אותו לכתבות על החלופות המקומיות לקלאסיקה הבריטית.