ג'ין פיז: הקוקטייל ששמו הוא הצליל שלו
״פיז״ הוא פשוט צליל התסיסה, ובתחילת המאה ה־20 זה היה אחד המשקאות האהובים בברים של אמריקה.
- תקופה: שנות ה־70 של המאה ה־19
- מקום: ארצות הברית
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: פיז
הפיז מופיע בדפוס בספר הברמנים של ג'רי תומאס במהדורת 1876, ובסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 הוא היה להיט של ממש בארצות הברית, במיוחד כמשקה של שעות הבוקר והצהריים. לא ידוע מי המציא אותו: הוא צמח מהמסורת של משקאות ג'ין, לימון וסוכר עם מים מוגזים.
ההבדל בין פיז לקולינס הוא עניין של סגנון: הפיז מנוער ומוגש בכוס קצרה יותר, בדרך כלל בלי קרח או עם מעט קרח, ומכיל פחות סודה, כך שהוא חמצמץ ומרוכז יותר. על הבסיס הזה נבנו וריאציות: סילבר פיז עם חלבון ביצה, גולדן פיז עם חלמון, רויאל פיז עם ביצה שלמה, והגרסה המפורסמת מכולן, הראמוס פיז מניו אורלינס.
בברים אמריקאיים של תחילת המאה ה־20 היו מסורות של ״שייקרים״ שתפקידם היה לנער פיזים מאחורי הבר. עם תקופת היובש והשינוי בהרגלי השתייה הפיז דעך, והוא חזר לתפריטים עם תחיית הקוקטיילים הקלאסיים. IBA מונה אותו ב־Unforgettables.
טיפ של ברמן: נערו חזק ולזמן ארוך מעט יותר מהרגיל, סננו לכוס קטנה ומצוננת, והוסיפו את הסודה ישר על המשקה כדי שתתערבב ותקציף. סודה עם הרבה גז היא חובה. פיז אמור להישתות מהר יחסית, לפני שהבועות נעלמות.
עובדה משעשעת: בהרבה מתכונים ישנים הפיז מוגש בלי קרח בכלל, מה שמסביר למה שתו אותו בלגימות מהירות יחסית, כמו משקה תוסס ולא כמשקה ארוך.