MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
בישראל

גזוז: המשקה הראשון של תל אביב וההתחדשות שלו

לפני שהיו בתל אביב ברים, היו בה קיוסקים. ומה שמכרו בהם היה בעיקר גזוז: מים מוגזים עם סירופ צבעוני.

המילה גזוז הגיעה לעברית דרך הטורקית, שבה ״גזוז״ הוא משקה מוגז, והטורקית לקחה אותה מהצרפתית gazeuse, כלומר מוגז. היהודים בארץ ישראל העות׳מאנית, ואחר כך בישראל, קראו כך למים מוגזים עם טעם. לפי סיפור שחוזר בכמה מקורות, הקיוסק הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב, בסביבות 1910, מכר בעיקר גזוז. יש מקורות שמצביעים על קיוסק אחר כראשון, כך שזהות הקיוסק הראשון אינה ודאית.

בעשורים הראשונים של העיר הקיוסק היה מקום מפגש. הגזוז הקלאסי היה פשוט: מים מוגזים מבקבוק סיפון או ממכונה, ומעליהם סירופ בצבע עז, לפעמים עם פרי או תבלין. לאורך השנים, עם כניסת משקאות קלים בבקבוקים ובפחיות, הגזוז מהקיוסק נעלם כמעט לגמרי, ונשאר בעיקר כמילה נוסטלגית שמתארת כל משקה מוגז מתוק.

את ההתחדשות של הגזוז מזוהים בעיקר עם בני בריגה, בעל קפה לוינסקי 41 בשוק לוינסקי בתל אביב, שפתח את המקום כבית קפה ב-2013. לפי ראיונות איתו, מדריכי טיולים עודדו אותו להחזיר את הגזוז, ובאותו זמן כבר לא היו בעיר קיוסקים של גזוז. הגרסה שלו שונה מאוד מהמקור: פירות עונתיים, פרחים, עשבים, תבלינים ותסיסות ביתיות, כוס גבוהה עמוסה בצבעים, ובלי תפריט קבוע. ב-2021 יצא ספר שכתב יחד עם אדינה זוסמן, שהפיץ את הסגנון הזה גם מחוץ לישראל.

היום גזוז הוא גם מילה לסגנון: סודה עם סירופ פירות ביתי, פירות חתוכים ועלים טריים כמו נענע או לואיזה. הוא נכנס לתפריטים של בתי קפה ומסעדות, ורבים מכינים אותו בבית עם מה שיש בעונה: תאנים בסוף הקיץ, הדרים בחורף, תותים באביב.

טיפ: הסוד הוא בסירופ, לא בסודה. מכסים פירות חתוכים בסוכר ומשאירים במקרר יום או יומיים עד שהם משחררים נוזלים, וכך מקבלים סירופ עם טעם עמוק. בהגשה שמים את הפירות והסירופ בתחתית, מוסיפים הרבה קרח ומוזגים סודה קרה מאוד מלמעלה, כדי שהבועות יערבבו לבד. ערבוב חזק מדי מוציא את הגז.

עובדה משעשעת: בטורקיה המילה gazoz משמשת עד היום כשם כללי למשקה מוגז מתוק, כלומר העברית והטורקית חולקות את אותה מילה צרפתית בדרכים שונות. וכוס הגזוז של בריגה מוכרת בזכות זרי הפרחים הקטנים שמעטרים אותה, לא פחות מהטעם.

למתכון באפליקציה: גזוז

מקורות