ברד לימונענע: הקיץ הישראלי בכוס גרוסה
לימון, נענע, סוכר וקרח גרוס. ברד הלימונענע הוא אחד המשקאות הכי מזוהים עם קיוסקים, חופים ובתי קפה בישראל בקיץ.
- תקופה: לא ידוע; נפוץ בישראל בעשורים האחרונים
- מקום: ישראל (קיוסקים ובתי קפה)
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: לימונענע
ברד לימונענע הוא גרסה קפואה של הלימונענע, משקה הלימון והנענע המוכר בכל המזרח התיכון. אין לו ממציא מתועד. הגרסה הגרוסה נפוצה בקיוסקים, בבתי קפה ובדוכנים על החוף, לעתים קרובות ממכונת ברד שמסתובבת כל היום, או טחונה בבלנדר לפי הזמנה.
הלימונדה עצמה ותיקה מאוד. מקורות מימי הביניים במצרים מתארים משקאות לימון ממותקים בסוכר, ובפריז של המאה ה-17 פעל איגוד של מוכרי לימונדה שהסתובבו ברחובות עם מכלים על הגב. השילוב של לימון עם נענע טרייה נפוץ באזור כולו, וגם בישראל הוא מוכר הרבה לפני שהיה לו שם עברי קליט.
על המילה לימונענע עצמה: לפי דיווחים בעיתונות הכלכלית בישראל, שעליהם נשענים גם מקורות עיון, השם נטבע בקמפיין פרסום שקידם פרסום על אוטובוסים, ובו מפורסמים המליצו על משקה בשם ״לימונענע״ שבדיעבד התברר כמומצא. אחרי הקמפיין המשקה האמיתי אימץ את השם. לפרטים המלאים של הסיפור יש מקום בכתבה על הלימונענע עצמה.
הברד, משקה הקרח הגרוס עם סירופ, מוכר בישראל עשרות שנים בגרסאות של פירות שונים, והלימונענע הפכה לאחת הגרסאות הפופולריות שלו. הוא קרוב משפחה של הגרניטה הסיציליאנית ושל הסלאש האמריקאי, אבל בגרסה הישראלית הנענע הטרייה היא מה שעושה את ההבדל. בבתי קפה רבים מגישים אותו גם עם שכבת נענע טחונה בולטת בצבע ירוק בהיר.
טיפ: סוכר גבישי לא נמס היטב בקרח, ולכן כדאי להמיס אותו קודם במים ולהכין סירופ. מוסיפים את הנענע בסוף וטוחנים רק כמה שניות, כי טחינה ארוכה מחממת את הנענע, מכהה אותה ומוציאה טעם מר. ואם רוצים מרקם אחיד, טוחנים קודם את הקרח עם הנוזל ורק אז מוסיפים את העלים.
עובדה משעשעת: בעברית ״ברד״ הוא גם שם של מכת מצרים, ובקיוסקים התקבע כשם לכל משקה קרח גרוס, בלי קשר לפרי. וגם בתוך ישראל אין הסכמה על הכתיב: יש שכותבים לימונענע ויש שכותבים לימוננע.