טום קולינס: המשקה שנולד ממתיחה
ב־1874 חיפשו אנשים בכל ניו יורק אדם בשם טום קולינס שלא היה קיים, ושנתיים אחר כך כבר היה על שמו משקה בספר.
- תקופה: 1874 ומעט אחריה (בדפוס: 1876 או 1882, שנוי במחלוקת)
- מקום: ארצות הברית (שורשים אפשריים בלונדון)
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: קולינס / פיז
ב־1874 התפשטה בארצות הברית מתיחה שנודעה כ־The Great Tom Collins Hoax: אומרים לחבר שאדם בשם טום קולינס מרכל עליו בבר הסמוך, והחבר הנעלב יוצא לחפש אותו מבר לבר. העיתונים אף פרסמו ״דיווחים״ על טום קולינס שנראה בכל מיני מקומות. זמן קצר אחר כך הגיע המשקה לספרי הברמנים, אבל המקורות חלוקים לגבי ההדפסה הראשונה: יש המצביעים על ספרו של ג'רי תומאס מ־1876, וויקיפדיה מציינת את ספרו של הארי ג'ונסון מ־1882 כפרסום המוקדם ביותר של מתכון קולינס.
לפי גרסה אחרת, השם הגיע מלונדון: ג'ון קולינס היה מלצר ראשי ב־Limmer's Old House, ושיר עממי מהמאה ה־19 קשר את שמו לפאנץ' ג'ין. לפי הסבר זה, ״טום״ התחלף בהמשך בגלל ג'ין אולד טום שהיה בשימוש. שתי הגרסאות מופיעות בספרות, ואין הכרעה ודאית.
המבנה נשאר יציב: ג'ין, לימון, סוכר וסודה בכוס גבוהה עם הרבה קרח. הכוס הגבוהה והצרה נקראת עד היום ״כוס קולינס״, ומבנה המשקה הוליד משפחה שלמה של ״קולינסים״ על בסיס אלכוהולים אחרים. במשך עשורים נמכרה בארה״ב גם תערובת מוכנה של ״טום קולינס״, ובברים טובים חזרו מאז ללימון טרי.
טיפ של ברמן: נערו רק את הג'ין, הלימון והסוכר, ואת הסודה הוסיפו בכוס, אחרי הסינון, כדי לא לאבד את הגז. סודה קרה מאוד מהמקרר שומרת על הבועות זמן רב יותר. ערבוב עדין אחד מלמטה למעלה מספיק.
עובדה משעשעת: מתיחת טום קולינס הייתה מוכרת מספיק כדי שעיתונים בכמה ערים יכתבו עליה בסיקור הומוריסטי, כך שהמשקה זכה כבר מההתחלה לפרסום שאף מותג לא יכול היה לקנות.